כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. 

כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.

כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.  

כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.

כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:

​

בשחר, באזור הדמדומים, מקיפים החשיכה והמרחק את המפגש בין שתי דמויות מיתיות, שהן מיתולוגיות ובנות-זמננו כאחד. האם זהו מאבק בין שתי ישויות, או אולי מאבקו של יעקב עם עצמו?

בסדרה זו עבדתי על פורמטים שונים, תוך שימוש בטכניקה מעורבת – שמן וטמפרה (tempera) – אותה רכשתי בלימודי עם רב-האמן הווינאי Fuchs Ernst, ממייסדי האסכולה של "הריאליזם הפנטסטי". המוטיב המיוצג בה מתייחס למאבק עצמו כנושא בסיסי: מאבק בין אדם לבין עצמו, העימות בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, בין חומר ורוח; מימוש משאלות ופנטזיות; המאבק בין המינים; החתירה לזהות. המוטיב מיוצג באמצעות המפגש המיתולוגי, מפגש המסמל מאבק שלפי תפיסתי הוא נצחי.

​