סדרת הציורים שלי "זכרונות" היא פרויקט מאד אישי, מפני שהיא מבוססת על מסע מרתק אל נבכי זכרונותיי, שהם חלק בלתי נפרד מהווייתי הספוגה בחוויות מהעבר.

​

היה זה כלאחר יד, באופן מקרי לחלוטין, שמצאתי קופסא ישנה בארונה של אמי בדירה בה גדלתי, ובה התגלה לי אוצר בלום נפלא של צילומים משפחתיים בשחור ולבן. המפגש עם הצילומים האלה העביר אותי פיזית לתוכם, מול הדמויות שהיו כה יקרות וקרובות לליבי ולתוך הסביבה בה גדלתי. התהליך הזה הפך למסע מרתק לתוך העבר, מעין כתיבת יומן של תולדות נעורי תוך טרנספורמציה חזותית באמצעות הציור.

הצילומים האלה מספרים על אנשים, על חפצים  ועל "הנוף הפנימי" של הדירה בה גדלתי  בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. הם העלו בי זכרונות וכיסופים אל אנשים קרובים ויקרים לי מאד ואל זמנים שעברו, חוויה שהפכה לצורך ולזרז להנציח את הדמויות ואת הנוף של הדירה   בצבע.

בחדר המגורים השתמרו עד עצם היום הזה, בדיוק כבימי נעוריי, הרהיטים, הספרייה הגדולה מקיר לקיר, שני הפסנתרים של אמי (פסנתרנית ומורה לפסנתר), וציוריי, שהתווספו מאוחר יותר. חדר זה היה מקום המפגש של אבי - המלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (1907–1964) - עם אישים רבים כמו המנצחים סרג'ו צ'ליבידאקה וסר ג'ון ברבירולי, הסופרים מקס ברוד ואהרון מגד, הרקדנית אנה סוקולוב, ציירים, ואנשי תיאטרון ועיתונות. הייתה זאת אוירה ספוגת תרבות ויופי. כמו-כן, אני זוכר את חדר העבודה של אבי – בקומה הרביעית של הבית –   אליו עליתי מפעם לפעם כדי לראות אותו ולשוחח עימו.

תוך עבודתי על הסדרה  הזאת נוצר תהליך של קתארזיס, מעין סגירת מעגל של שנים שהיו, של תקופה שהייתה ואיננה עוד.