הדרך לציפורי מלאת הבטחות: מרחבים הנושקים לקו האופק בו שמיים וארץ נפגשים; נוף מקומי; אי של שלווה העוטף אותי ברוגע; תחושה של עצירת הזמן בעולם סואן, מלא חרדות, שנאה והרס; נוף מגוון של עצי ברוש וזרועותיו הקוצניות של צמח הצבר, נטועים על אדמתו המשתרעת על פני הרריות גולשת.

נשביתי בקסמה של ציפורי ומצאתי עצמי חוזר אל יופייה בתקופות שונות של עונות השנה, עד שהפכה למוקד של סדרת הציורים הנוכחית – גוף עבודה שנוצר והתגבש במהלך השנתיים האחרונות. במיוחד הושפעתי מבית הגידול של עצי ציפורי: עץ הברוש פעל עלי במישורים שונים של חוויה חושית בריחו המרענן שהעניק לי, ובהציגו את מרקמו המהווה מתווה של עלים דמויי קשקשים הנצמדים זה לזה ליצירת עץ מלא חוסן השואף בגאווה אצילית לאל-על; ואילו שיח הצבר המזדקר מעל האדמה עורר בי תחושות אמביוולנטיות: מחד – מחוספס ומאיים, ומאידך – זה אשר קוצניותו מחביאה את מתיקותו הנסתרת מעין. חווית חושים שעוררה אסוציאציות בנתה עולם עשיר בדמיון שהתהווה לגוף מגוון של סקיצות, רישומים ושימוש בעין המצלמה. שלל היופי המקומי היווה מצע לגוף העבודות הנוכחי.

הנוף, הטומן בחובו את המיזוג בין הנראה לבין הנסתר, פותח את השערים אל עולם הדמיון של המופלא ומנתק אותך מן הראייה האובייקטיבית של המציאות. תוך הסתכלות וקליטת הנוף על כל פרטיו, כוח הדמיון העביר אותי לעולם של הקסום ויצר מציאות של רבדים רב-גוניים בה נמצא האובייקט בתהליך מתמיד של וואריאציות. מצב רגשות זה הוא המניע, הדחף ליצירתיות, לפרפראזות על הנושא, תוך חיפוש מתמיד אחר הבניית האיזון הציורי בין עולם הדמיון המופלא לבין עולם המציאות.

המגע עם האובייקטים, בד בבד עם המרחב המקיף אותם, זימן עבורי חוויה של הרמוניה עם הטבע והישרה עלי חדוות חיים רבה והשתאות ממקום בעל אופי אוטנטי, מקום של עבר והווה, של הקדום ושל העכשווי.