About

David Boskovich is a brilliant painter; an artist's artist. The real thing- extremely well trained, disciplined, and visionary. We became friends and are still in communication. I visited his studio and we spent the day together when I was in Israel a few years ago.

David's work is authentic and skillful. He is honest about the horrors, but these paintings are not documentations; rather they convey the stench and violence, forcing us to reckon with the harsh realities of the unleashed fascist beast. Beyond surrealism, fantasy, or elegy, David raises the subject to the level of myth.

The students, staff, faculty, administrators, and members of the outside community were shocked, moved, and humbled by the exhibition. It provided an excellent forum for many student discussions and a timely reminder of the not too distant past during a time of continuing genocide and war.

David's authoritative (in the best sense of the word) presence on campus inspired everyone who met him.

Shalom Gorewitz, Teacher and Artist, 2021

דוד בוסקוביץ יוצר מגע עם האדמה באמצעות ציוריו. הוא נוגע בצבע ונשאב אל התנועה והקצב בו הוא חש אותה. יצירותיו כאילו אומרות: "אני מכיר אותך" "אני פגיע בדיוק כמוך" אם אקח רק את כותרות היצירות הרי שבשילובן יחד ניתן ליצור שיר הבנוי על כותרות עבודותיו של דוד:

כיסופים לאדמה

האבן נמסה

חול מתפורר

אדמה בשינוי

נוף קדום

בתוך האדמה

דרך שחורה אלגורית

אדמה בקועה בנגב

אדמה חצויה

שד האדמה שאיננה

אדמה פוריה מאוזנת

חזון של נוף

השדה הערום

נחש בין העשב

אדמה סלעית שבורה

קרע בנוף

ללא כותרת

כניסה אחורית

סביבה שקועה

אדמה פעורה

נוף סדוק

דוד בוסקוביץ כאילו עושה אהבה עם האדמה ובונה את זהותו בזהותה הרגישה והפגיעה.

דבר המביא אותי כיוצר להיות שותף לאותה הרגשה בשיר שלי

אדמה

מכרים רבים לה, לאדמה הנושאת אותנו.

מכרים רבים לאדמה החובקת את המחר.

מכרים רבים נושאים ממנה תפילה

אל השמים המשכיחים את הכל. כמה טוב.

מכרים יש לאדמה

ידידים מעט,

חברים מתי מספר,

אהובים כמעט ואין. (בראיה לאחור - ביתן יוסי אלפי)

אני מברך על תערוכתו של דוד בוסקוביץ ומקווה שתגרום לכם לנוע ברוח אל האדמה, שהיא חלק מהרוחניות שבנו, רוחניות אותה אנו שוכחים כשאנחנו בונים עליה ללא רחם ומזינים אותה בתרעלות שונות החוזרות אלינו כבומרנג.

יוסי אלפי - מנכ"ל תיאטרון גבעתיים, 2002