נולדתי וגדלתי בישראל, שהייתה אז מדינה צעירה שזכתה בעצמאותה לפני שנים מעטות בלבד. למרות שהוריו של אבי, ורבים אחרים מבני משפחתי, נספו בשואה, השתייכתי לדור שלא הביט לאחור, והשקיע את כל מרצו בבנייה-מחדש של מולדתו העתיקה-חדשה.

בשנות השמונים, חייתי וציירתי בניו-יורק. למפגש הדרמאטי עם סרטו התיעודי של קלוד לנצמן שואה, ולחומרים שהועברו אליי על ידי בן-דודי הנרי קלן – ניצול שואה בעצמו ומייסד מוזיאון השואה באל-פאסו, טקסס – הייתה השפעה עצומה עליי.

חוויה זו הייתה הזרז לסדרה של 18 ציורים בנושא השואה, להם נתתי את הכותרת "להעביר את הלפיד". ציירתי סדרה זו כתזכורת מתמדת, כמו-גם כאמצעי חינוכי לדורות הבאים, כך שלא ישכחו את אימי העבר ויזכרו שלעולם אין לאפשר להן להתרחש שוב.

מאז 1996, נמצאת הסדרה "להעביר את הלפיד" במכללת Ramapo שבעיר Mahwah, ניו-ג'רזי.