התעוררות הדחף המתמיד לשוב ולחוות ציור אנושי פיגורטיבי הוא הבסיס ונקודת המוצא לסדרה זו.

הפנים הן כמעט החלק הגלוי היחיד בגוף האדם. החשיפה הערטילאית הזו משכה אותי מאד לנושא. הדמויות שאני מצייר משקפות את המיזוג בין הדמיון שלי לבין המציאות. בזמן הציור אני מנהל מעין דיאלוג עם דמויות אלו; התחושה היא כמעט שאני במסע-החיים שלהן. כל קו בפניהן נחווה כקו על גבי מפה, המובילה אותי דרך חוויותיהן האישיות, מאבקיהן ומכאוביהן. פניהן נטענות עבורי בכוחן ובמרצן, מתמלאות במידע על חייהן שעברו.

תווי הפנים של הדיוקנאות עוברים טרנספורמציה. בין השאר, השתמשתי בשכבה של צבעי שמן המכסה ומסתירה את הקווים המקוריים, הספונטניים, כמעט כמו ליצן המורח איפור, מסכה המסתירה את האני האמיתי שלו, את כאבו ואכזבותיו, מתוך חשש לחשוף את חרדותיו ואת הגורמים הפוגמים בחייו.

כשלעצמן, מבטאות דמויותיי את העימות הנצחי שהוא חלק מהאדם בהיותו אדם: הערגה שאנו חשים לפרוץ את המחסומים, לחשוף את עצמנו לחלוטין – ונטייתנו, למרות זאת, להסתתר מאחורי המסכות הרבות, החשש שלנו לחשוף את עצמנו כפי שאנחנו, את הפנים האמיתיות שלנו, ולהיוותר עם המחשבות השקטות.