במהלך השנה האחרונה חזרתי אל מחברות רישום ישנות שמצאתי בסטודיו – עמודים עם רישומים לא גמורים, קומפוזיציות, סימני צבע ודימויים שעלו מתוך התבוננות או מתוך הזיכרון. בחרתי להוציא מתוכם דימויים ולצייר אותם מחדש, על מצעים שונים – נייר, עץ, בד – ולהחיות אותם בצבעים חדשים, מהזיכרון ומהדמיון.

האובייקטים בציורים – חפצים, דמויות, צמחים, מבטים מתוך או אל תוך חללים – נלקחו מהעבר ומההווה, אך כעת הם מצטלבים זה עם זה באופן שמנתק אותם מהקשרם המקורי. לעיתים הם נראים כאילו הוצבו בכוונה, ולעיתים כאילו הופיעו במקרה, כחפצים שנשכחו או נאספו. המפגש ביניהם יוצר סצנות של מתח שקט, ניכור מוכר, ולעיתים – מבט משובש אך אינטימי במציאות.

הסדרה שואבת השראה מהציור הסוריאליסטי, אשר מצרף דימויים לא קשורים ליצירת תחושת הפתעה או גילוי. היא ממשיכה גם את מסורת ציורי הדומם – ז'אנר שבו חפצים זוכים למעמד קבוע ונצחי, כמו הוקפאו בזמן. כאן, לעומת זאת, האובייקטים מופיעים כקטעים – שברים, הד – של זיכרון, או תיעוד – הנכנסים לדיאלוג עם החלקים הצבועים שבציור, ולעיתים אף פולשים אל תוך ייצוגם.